אנימה קלאסית חוזרת

פוסט זה מוגש תחת:

דגשי דף הבית, מדגישים,
ראיונות וטורים,
ביקורות על מוצרים

מאת וויין מרקלי

קצת שינוי קצב בבלוג זה. הפעם אני הולך לעבור על שני ספרים; האחת סדרה מתמשכת שהיא על ידי אחד מצוותי היצירה האהובים עלי, שלדעתי טרם עשו ספר רע ביניהם, והשני אוסף נדיר שמאגד מספר סיפורים ממספר מפרסמים שונים (כולל מארוול ו- DC) שאינם ברשות הרבים, אך כולם עוסקים באותו נושא. בעוד על פני השטח לשני הספרים האלה אין שום דבר משותף, אני חושב שהם כן. אני בטוח שתגיע לאותה מסקנה עד שתגיע לסוף הטור הזה

להרוג או להיהרג כרך א ‘. 1

להרוג או להיהרג על ידי אד ברובייקר ושון פיליפס הוא אחד הקומיקס החביב עלי חודש אחרי חודש. ובכן, כמעט כל דבר על ידי שני אלה הוא בקלות אחד המועדפים עלי; בין אם זה ישן, פלילי, סצנת הפשע, דעך או כל דבר אחר. כל הסיפורים הללו מקוריים ושובבים. עם Kill או נהרגו, ברובייקר ופיליפס לקחו את סיפור הסיפור שלהם לרמה חדשה. זה שונה לחלוטין מכל דבר אחר שעשו, או כל מה שראיתי בקומיקס. זה מערבב מגוון גדול של נושאים וקושר את כולם יחד במה שהוא בדרך כלל סיפור פשע ובכל זאת הוא כל כך הרבה יותר. הסיפור הוא על בחור צעיר בשם דילן שנמצא רדוף על ידי שד שאומר לו להרוג או שהשד יהרוג אותו. בהתחשב בכך שדילן הוא לא אדם רע שהוא הורג רק חבר’ה רעים, בעיקר מאפיונרים עקומים מהמגוון הנמוך ביותר. ככל שהסיפור מתקדם, אנו לומדים על חברתו, שותפו לחדר, סוחר הסמים שלו, אביו, שהיה מאייר של רומנים ומגזינים הרבה לפני שנולד דילן, אך בדרך כלל רישומיו היו מציגים את השד שרודף אותו כרגע. האם יש חיבור?

להרוג או להיהרג מספר 19

הסיפור הנוכחי מוצא אותו נעול במוסד נפשי בו סיפורו לוקח אפילו הרבה יותר פיתולים. כל הסיפור מסופר בגוף ראשון וכל נושא הוא ללא ספק מספר סיפור גדול יותר, כאשר הסיפור בדרך כלל נפתח עם דילן מתייחס למשהו שקרה, אך אנו, כקוראים, עדיין לא מודעים אליו ואז דילן מגבה את סיפור וממלא אותנו פנימה. חלק ממה שאני אוהב בזה הוא כקורא הוא שאין לי מושג לאן זה הולך. בכל פעם שאני חושב שיש לי את זה הבנתי, הסיפור עושה תפנית. האמנות של פיליפס הכי טובה כאן מכיוון שהיא מצבי רוח ואווירה ועם זאת אמיתית מספיק כדי לא להסיח את דעתם מהסיפור. יש כמות לא מבוטלת של אלימות וקצת עירום, אבל שום דבר שלא היית רואה בסרט PG. זה אחד מאותם ספרים נדירים שאחרי שקראתי כל גיליון אני נשאר רוצה הרבה יותר ויותר. כבונוס, הקומיקס החודשי מורכב מטור של שני עמודים של קים מורגן, מבקר קולנוע, הסוקר סרט מהעבר שנראה שאיכשהו קשור לנושאים של הסיפור המרכזי. לזכותה ייאמר, לאחר שקראתי כל סקירת סרטים בכל גיליון, אני רוצה לצאת ולחפש את הסרט שנדון. מספר פעמים שיש לי, ומעולם לא התאכזבתי. עד כה ישנם שלושה אוסף סחר של הרוגים או נהרגים, שבדרך אחת היא דרך טובה יותר לקרוא את הסיפורים האלה מכיוון שאתה לא נשאר תלוי כמו שאתה עם הספר החודשי, אבל מצד שני, המסחר עושה לא לכלול את ביקורות הסרטים של מורגן או את האיורים של ג’ייקוב פיליפס שמגיעים עם ביקורות הסרטים. אז הייתי ממליץ לך לחפש גם את הנושאים הבודדים וגם את המסחר. כך או כך, תקרא את אחד הקומיקס הטובים ביותר שיש שם.

דיברנו: ספרי קומיקס והשואה

דיברנו: ספרי קומיקס והשואה הוא ספר חדש של כריכה קשה של ניל אדמס, רפאל מדוף וקרייג יו והוא פורסם על ידי IDW Books. השואה היא אירוע אישי מאוד עבורי מכיוון שזה השפיע מאוד על משפחתי, גם אמי שגדלה בלונדון במהלך המלחמה והבליץ, וגם אבא שלי שאיבד הרבה ממשפחתו למחנות המוות כשהיו יהודים גרים בצ’כוסלובקיה ובהונגריה. אני תמיד מפוצל על ספרים על השואה, מכיוון שחשוב לספר את הסיפור על כמה אנושיות נמוכה יכולה להתכופף, ואיש האכזריות הבלתי נתפס יכול לעשות אחד לשני. מצד שני, כל כך לא נוח לשמוע את הסיפורים מסבי וסבתא על אחיהם ואחיותיהם, דודה ודודים, והוריהם והרבה יותר שלא הצליחו. אז כשקיבלתי את הספר הזה חששתי מה היה ואיזו טכניקה זה היה לוקח. הייתי המום נעים בכיוון העריכה שקרייג יו לקח כמו גם את מה שהספר מכיל בפועל. זהו אוסף מדהים של סיפורי קומיקס שמדברים על השואה במגוון דרכים בין השנים ולא בדרכים שהייתי מצפה. העורך המשותף רפאל מדוף הוא המנהל של מכון דייוויד ס. ווימן ללימודי שואה בכביסה DC וערך או ערכה 16 ספרים על השואה. כאן הוא שיתף פעולה עם ניל אדמסבחר 18 סיפורי קומיקס המספרים היבטים שונים של השואה ממספר נקודות נופים משנים שחזרו לשנות ה -50.

סבתו ואביו של וויין, מרתה ומילאן מרקלי, צ’כוסלובקיה 1938.

הקולקציה מתחילה במירוץ מאסטר של אל פלששטיין וברני קריגשטיין, הסיפור הקלאסי מ- EC Comics Impact #1. משם הם מדפיסים מחדש את פוקס חור מאת הארווי קורצמן וואלי ווד, גם הוא מ- EC Comics. הסיפור השלישי הוא גם משנות החמישים, אבל זהו סיפור אימה מ- Heware: Turn Tales #4, לא מקום שהיית מצפה למצוא סיפור שואה. שאר הספר מדפיס מחדש סיפורים ממגוון מדהים של מקומות ודמויות, כולל, אך לא רק, מוזר מספר 9, מפרסומי וורן שיש לה אמנות מאת ניל אדמס וקפטן מארוול מס ’19 ממארוול בשנת 1969. ואז יש באטמן #239 על ידי הצוות הקלאסי של דני אוניל, ניל אדמס ודיק ג’ורדנו משנת 1971. אחריו סיפורי מלחמה מסובכים כוכבים מס ‘158 ובהם את החייל הלא ידוע שנכתב וצייר על ידי ג’ו קוברט. ישנם גם סיפורים מ- War Is Hell ממארוול, כוחות המאבק שלנו #151 עם המפסידים (ואמנות מאת ג’ון סברין), קפטן אמריקה, סמ”ר. רוק מאת קוברט, אקס-מן ועוד. כל סיפור מציג מבוא של שניים עד שלושה עמודים של רפאל מדוף, שם הוא מציב את הסיפור מנקודת מבט היסטורית כמו גם נותן קרקע BAC על היוצרים וההיסטוריה היהודית שעשויה לבוא לידי ביטוי בסיפור. מבואות אלה מוסיפים כל כך הרבה לסיפורים, למרות שהם קצרים. זה גם משמעותי שכל המו”לים השונים הללו היו מוכנים לתת ליי להדפיס את סיפוריהם באוסף הזה שמציבים בצד את כל דאגות הפרסום שיש להם למען קטע מכריע ועצוב מאוד מההיסטוריה האנושית שלנו. הייתי גם אוחזר אם לא הייתי מציין את הכיסוי הסנסציוני של ניל אדמס המציג את משפחות הטרור שעומדות בפני הנאצים בפתח. זהו המחשה עוצמתית המשקפת את הזוועות שהסיפורים בפנים משקפים. זהו רישום מדהים שהוא הכי טוב לקולקציה הזו.

אני ממליץ בחום על ספר זה בגלל שיעור ההיסטוריה שהוא משתמש בו באמצעות הטקסט והסיפורים הקומיים שהוא מדפיס מחדש, כמו גם חשוב מאוד שכולנו לומדים מהתקופה העצובה הזו בהיסטוריה שלנו. אשר שוב, בעצב נהדר, אני נוגע שזה שיעור שלא למדנו מכיוון שזה קרה מספר פעמים במהלך 5000 השנים האחרונות, ונמשך היום בסוריה. אפילו הייתי מרחיק לכת ואומר שהספר הזה חייב להיות בכל ספריית בית ספר. זה כל כך טוב. כובעים לקרייג יו על כך שהרכיבו את האוסף הזה ולרפאל מדוף וניל אדמס על תרומתם.

זהו זה לבלוג הזה. בעוד ששני הספרים הללו שונים מאוד, האחד הוא סיפור פשע עירוני פרוע ומעוות והשני הוא אוסף סיפורים על הגרוע ביותר באנושות, שניהם מתייחסים למושג הבסיסי של אידיאלי ושגוי, דבר שהאנושות לא מצליחה להסתדר ו שני הספרים הללו נפלאים מסיבות שונות, אך הייתי ממליץ בחום על להרוג או להיהרג (וכל מי שדיברתי עליו לנסות את זה אהב את זה) ודיברנו. עכשיו צאו וקבלו את הספרים האלה! האם קראת אתר של הספרים האלה? מה חשבת? האם אני טועה לחלוטין? (אני אתווכח למוות על שני הספרים האלה אכפת לך). אני רוצה לשמוע את דעתך וניתן להגיע אלי בכתובת mfbway@aol.com או בפייסבוק בוויין מרקלי. רק בשביל התקליט כל מה שכתבתי כאן הוא המחשבות שלי ואל משקפות את ווסטפילד קומיקס או את עובדיהם. עכשיו אני יוצא לקרוא הרבה יותר ספרים. דרך אגב…

תודה.