עד ששמעתי את האלבום הזה והתחלתי לעשות מחקר לסקירה שלי, לא היה לי שום מושג שמורר ולין היו אחיות. או על התאבדות הרצח שסיימו את חייהם של הוריהם. בהחלט הכרתי אותם כמוזיקאים – אבל הייתי מכיר הרבה יותר את שלבי – וזה מה שמשך אותי לאלבום מלכתחילה. אני לא בטוח שהמידע הביוגרפי משנה דבר, מכיוון שהמוזיקה מדברת בעד עצמה, אבל זה מעניין.
הדבר האחר שמשך אותי לכאן היה סקרנות לשמוע את העטיפה של “ליתיום” של נירוונה. זה היה השיר היחיד ברשימה שזיהיתי. אני בטוח שזה בדיוק מה שהיה נועד לעשות גם כן – ביהו אנשים כמוני שלא מכירים הרבה מהאמנים הקאנטריים שהשירים שלהם מכוסים גם באוסף הבילוי הזה, כמו מרל הגרד, טאון ואן זנדט, ג’סי קולטר והאחים לוברין. הם גם חופרים בקטלוג של ניק קייב וג’ייסון איסבל, ומכסים שיר של רוצחים, “הרשימה”, שלא שמעתי קודם.
קודואים אליהם על כך שהם מחפשים עמוק בקטלוגים, במקום לבחור שירים מזוהים בקלות. זה גורם לזה להרגיש מקורי, אך עדיין מאפשר להם לנגן כמה מהאמנים האהובים עליהם.
ומתברר שכיסוי נירוונה הוא הפחות מעניין באלבום!
שיא נהדר. תבדוק את זה.